שדמות הדרום בע"מ נ' דור-אלון אנרגיה בישראל (1988) בע"מ/

החלטה

לפני בקשה שהגישה הנתבעת לדחיית חלקים מהתביעה נגדה על הסף כדלקמן:

א.לדחות על הסף את התביעה להפרשי דמי שכירות ביחס לתקופה שלפני יום 9.1.05 בשל התיישנות.

ב.לדחות על הסף את התביעה לסעד הצהרתי שבסעיף 35.2 בשל חוסר סמכות עניינית.

ג.לדחות על הסף את התביעה להפרשי דמי שכירות ביחס לתקופה שמיום 10.12.11 ועד למועד מתן פסק הדין, בשל אי תשלום אגרה.

התובעת ויתרה על התביעה בגין הפרשי דמי שכירות שלפני 9.1.05 כפי שיפורט להלן. בעקבות זאת הגישה הנתבעת בקשה לדון ביתר רכיבי הבקשה וכן לפסוק הוצאות.

התיישנות .

הנתבעת טוענת כי התביעה הוגשה ביום 9.1.12 ולכן לא ניתן לתבוע הפרשי דמי שכירות לתקופה שקדמה ליום 9.1.05 שהתיישנה. התובעת טוענת כי לא חלה התיישנות הואיל והנתבעת הודתה בזכות התובעת להפרשים אלה, כאמור בסעיפים 18, 26 ו- 27 לכתב התביעה. לכן, טוענת התובעת, כי לא ניתן להכריע בשלב זה בשאלה אם הייתה הודאה כאמור או לאו, אלא לאחר שמיעת עדויות הצדדים.

בדיון מיום 11.4.13 הוצע לתובעת לוותר על רכיב התביעה של דמי שכירות לפני 9.1.05 או להגיש אסמכתאות לגבי ההודאה. בעקבות זאת הגישה התובעת הודעה כי היא מוותרת על רכיב תביעה זה.

לפיכך הדיון בטענה זו התייתר.

חוסר סמכות עניינית

הנתבעת טוענת כי אין סמכות עניינית לבית משפט זה לתת סעד הצהרתי לפיו היא חייבת בדמי שכירות, על פי ההסכם שבין הצדדים, כאשר אלו צמודים למרווח השיווק בשירות עצמי אשר מפורסם על ידי משרד התשתיות, או על פי שער הדולר, לפי הגבוה מהם. לטענתה, סעד זה אינו ניתן לכימות כספי ולפיכך אינו בסמכותו של בית משפט השלום.

התובעת טוענת כי מדובר בסמכות שבגררה, וכי אין בכוונתה לפתוח בהליך מקביל בבית המשפט המחוזי, ואם יהיה בכך צורך, תוגש תביעה כספית לערכאה המתאימה. לבסוף, טוענת התובעת, כי אם יסבור בית המשפט שאין מקום לסעד ההצהרתי במסגרת תביעה זו, היא מסכימה למחיקתו.

ההכרעה בשאלה אם צודקת המשיבה בפרשנותה את ההסכם כי על הנתבעת לשלם על פי שתי האפשרויות שלעיל, על פי הגבוהה מהן, אם לאו, תהיה דרושה לצורך הכרעה בתביעה הכספית להפרש דמי שכירות, שאין חולק כי היא בסמכות בית משפט זה. עם זאת, מעבר לקביעה של פרשנות ההסכם לגבי התקופה שמעבר לתקופת ההתיישנות שלעיל, ועד למועד הגשת התביעה, אין מקום ליתן סעד הצהרתי כאמור, שאין לו כימות כספי, ואינו חלק מעילת תביעה שהתגבשה במועד הגשת התביעה שלפני.

לפיכך, ככל שמדובר בהצהרה לגבי ההסכם שבין הצדדים החל על התקופה נשוא התביעה, ממילא הצהרה כזו תהיה כלולה בכל פסק דין שיינתן, ישירות או בעקיפין. ככל שמדובר בהצהרה לעתיד, מיום הגשת התביעה ואילך, אין מקום להצהרה כאמור (ראה להלן).

אי תשלום אגרה

הנתבעת טוענת כי בסעיף 35.3 לתביעה, מבקשת התובעת לחייבה בתשלום הפרשים בגין דמי שכירות ביחס לתקופה מיום 10.12.11 ועד למתן פסק הדין. לטענתה, הפרשים אלה מגדילים את סכום התביעה מעבר לסכום שעד להגשת התביעה שבגינו שולמה אגרה. הנתבעת טוענת, מחד, כי לא ניתן לכמת סכום זה כעת, ומאידך טוענת כי היה על התובעת לפרש ולכמת אותו בכתב התביעה. התובעת טוענת כי הנתבעת מעלה טענות סותרות בעניין זה וכי אין לחייב אותה בתשלום אגרה בגין סעד העתידי כאמור.

אילו רצתה התובעת לכלול את הסכום העתידי בסכום התביעה היה עליה לקבוע את מסגרתו, היינו לכמת אותו, ולשלם בגינו אגרה. בהתחשב בכך שהתביעה היא על כ- 1,800,000 ש"ח, יש להניח שהסכום גם היה עולה על הסמכות העניינית של בית משפט זה.

לא אף זאת, אלא שמדובר בתביעה שעדיין לא התגבשה. אין מקום לדון בה כעת, והתובעת תוכל, במידת הצורך, להגיש תביעה נוספת להפרשי דמי שכירות מיום הגשת התביעה ואילך. יש אף לקוות כי לאחר שיידונו המחלוקות שבין הצדדים לגבי התקופה נשוא התביעה, יתייתר הצורך לדון במחלוקות בעניינים זהים לגבי התקופה שלאחר הגשת תביעה זו.